"תודה רקפת

היום נעים לנו במשפחה "

 

בעיות רגשיות אצל ילדים - איך מכינים את הילדים לקייטנה?

הדרכת הורים 

 "אמא אני לא רוצה ללכת לקייטנה "

 "למה חמודי?

 " לא כייף לי , משעמם "

 " אבל יש לכם הרבה פעילויות כיפיות "

 " לא רוצה , לא בא לי"

אם גם לכם השיחה הזאת נראית מוכרת , אם גם אתם חושבים שהיא עשויה להתרחש בשבוע הראשון של הקייטנה המשיכו לקרוא את הכתבה. 
אכן קייטנה זה לא תמיד כייף. 
הסיבות שאנחנו שולחים את ילדנו לקייטנה הן: סידור לילד, כולם שולחים לקייטנה , החופש הוא גדול ומשעמם . 
אחרי שבחרנו קייטנה, זה הזמן להכין את הילד/ה לקראת הקייטנה. 
מעבר לקייטנה , דורש התאקלמות חדשה עם מסגרת בלתי ידועה {בדומה ליום הראשון בגן / ביה"ס} 
לכן עלינו לנקוט בפעולות הבאות:

תיאום ציפיות – בעזרת מיומנויות – הקשבה , עידוד , שיתוף , התייעצות

-נשתף את הילד/ לגבי הסיבה שבחרנו לרשום אותו לקייטנה.

-נשתף אותו לגבי האפשרויות שבחנו

-ניתן לו את מירב הידע לגבי התכנים , הילדים המשתתפים וצוות הקייטנה.

-נתייעץ איתו מה לדעתו כדאי לעשות ביום הראשון

-נדבר על ההשלכות החיוביות וכן גם על ההשלכות השליליות ומהן דרכי הפתרון האפשריות להתמודדות עם האתגרים בקייטנה.

-נקשיב לחששות , זה טבעי {אין צורך לבטל אותן }

חשוב לנו לזכור , שזאת מסגרת חדשה לנו ולילד/ה . לכן ייתכן כי הילד/ה יחווה תחושת תסכול .

זה המקום שלנו לראות זאת כאתגר שלנו ושל הילד/ה להתמודד עם קשיים . לחזק את המיומנויות החברתיות שלו וכן את תחושת המסוגלות והעצמאות .

הורים אשר הגיעו אלי וקיבלו כלים יישומים , יודעים כיצד להתמודד עם מצבי תסכול וחיזוק הילד/ה בחוויה החדשה.

לנו ההורים ישנם זיכרונות רבים כשאנחנו היינו בקייטנות , חלקן נעימות וחלקן פחות . 
זכרו את הכוחות שהיו בכם ואת החוויות המלמדות לחיים . 
ואכן בקייטנה יש גם כייף 
שוקו ולחמנייה , מי צריך יותר מזה. 
חופשה נעימה 

הדרכת הורים ,בוגרת מכון אדלר 

בעיות רגשיות אצל ילדים - "חבל שאי אפשר ללכת ערומים..."

הדרכת הורים 

אתם מכירים את השיר "...חבל שאי אפשר ללכת ערומים !..." ?

זאת שאלה מצויינת. למה אי אפשר ללכת ערומים ליד הילדים? הרי כשהם נולדו, טיפלנו בגופם הערום, נהנו מהמגע, מהריח –הכל היה טבעי. גם מהמקלחות המשותפות," והטוכסים" הערומים על החוף. הכל היה עם שמחה.

עד שביום אחד זה קרה. ילדי הקטן אמר לי : "לא כיף לי לראות לך את הפיפי!"
חשתי עצב ובושה. אני גדלתי בבית מעדה מסויימת, שבו הערום היה טבעי. לכאורה, מעולם לא שמחתי לראות גופים ערומים, בוודאי שלא את של הורי פשוט כי זה מגעיל!
בעלי מאידך גדל בבית מעדה אחרת ומעולם לא ראה את משפחתו במערומיה. 
ילדיי כאמור הם ילדי תערובת ולכן השאלה היא, ע"פ איזה דפוס עלינו לגדל את ילדינו?

בגיל 5 בערך, מתחילים הילדים להבין כי יש שוני בין בנים ובנות. מתחילה המודעות לאברי המיןוהבידול. לכן חשוב להסביר לילדים מהם הגבולות בנושא המיניות.

יש לחנך, שאומנם כאשר ההורים שוטפים אותם, הם נוגעים באברים הפרטיים (גם הטוסיק הוא איבר פרטי) אך לאיש זר אסור לגעת באזורים אלו. 
כאשר הילדים מפנימים כי יש גבול והמיניות היא נושא, הם מבקשים שיכבדו את המיניות שלהם.

 אז מה הקשר להורים ערומים? 
הורים ערומים משדרים לילד שהם לא מכבדים את המיניות שלו.

ילדי הוא ילד בריא אשר הביע בצורה ישירה את הסתייגותו לערום שלי. הפתיחות והקרבה אפשרה לו להביע את רגשותיו.

וכך קרה, שמאז שהחלו ילדיי להתפתח מינית, מעולם לא ראיתי אותם ערומים.
מאידך לא הפכתי את הערום שלי למשהו שאני מסתירה אותו. כאשר הילדים נכנסו למקלחת, אמרתי להם שאם הם רוצים הם מוזמנים להישאר, אך אם זה לא נעים להם אני אכבד את בחירתם.

כמובן שהם יצאו מהחדר בריצה!

אמנם יש משהו עצוב בהתנתקות הזאת הסימביוטית בין ההורה לילד, אך גם שמחה, לראות את ילדנו גדל ומפתח את האינדבדואל הייחודי לו  ובשל כך עומד על שלו.

כיום, לאחר שילדי בגרו, אני "מסניפה" תינוקות של אימהות אחרות ותוהה בליבי - מדוע אי אפשר ללכת ערומים?

מהי הבחירה שלכם? כיצד תגדלו את ילדכם? כמו בבית של בעלי או כמו בבית הוריי?

הדרכת הורים ,בוגרת מכון אדלר 

חינוך ילדים 

ראיון בערוץ 2 בתוכנית  "אסיפת הורים"

רקפת דייג - מדריכת הורים,

יועצת משפחתית וזוגית,

מטפלת NLP,

מאמנת אישית בוגרת - מכון אדלר 

שיחת יעוץ טלפוני חינם !

כתובת: מבוא חבצלת 16  יהוד

טלפון : 0547417070 

  • Facebook Social Icon
  • YouTube Social  Icon