הדרכת הורים - עם כל הכבוד ל "כל הכבוד " מה זה בעצם עידוד?

הדרכת הורים:

אני זוכרת את הרגע בו אחותי אמרה לי: "אני לא מבינה למה הפסיכולוגית אמרה לך שאת לא מחזקת את הילד? הרי את כל הזמן אומרת לו "כל הכבוד!".
באמת אמרתי לו כל הזמן "כל הכבוד"... במה שגיתי?

כולנו מכירים את ה"ציור" - קשקוש כלשהו שהילד צייר ואת התגובה הטבעית שלנו : "מקסים!", "מדהים!" "כל הכבוד!"
אך כשהילד משחק בגינה ומכה חבר, אנחנו נוזפים וכועסים.

אז מה הקשר בין הציור למכות? דפוסי חשיבה תחרותיים.

בסביבה שגדלנו בה, צורת החשיבה הינה אנכית. משמע, כאשר אני מקבל ציון גבוה משל האחר אני  מצליחן, אך כשאני מקבל ציון נמוך מהאחר אני מפסידן.
השפה הינה תחרותית ומייצרת השוואה בין אנשים. בכך מונעת מאיתנו להרגיש בעלי ערך.
כדי לשמור על תחושת הערך, אל לנו להשוות בינינו לבין האחר. הרי לכל אחד מאיתנו ישנן מטרות שונות בחיים. לכן עלינו לראות את ההתפתחות הטבעית שלנו קדימה לעבר המטרות אשר הצבנו לנו.

נכון, הציון של המבחן נמוך משל האחר, אך אין שום משמעות מעבר לכך. במידה ואבחר להצטיין במקצוע, אציב לעצמי מטרה ואעשה פעולות לקראת הגשמתה.

ומה הקשר להורות ?

כאשר אנחנו מחזיקים בדעה שאנחנו מעל הילדים והם אינם שווי ערך לנו, אנו נמצאים בסולם האנכי אשר מעמיד אותנו מעל הילדים. לצערי זו טעות נפוצה.
הילדים וההורים שווי ערך אך לא שווי תפקיד. לנו יש את הסמכות והאחריות העניינית בתחומי ההורות.
כאשר אנו משבחים את הילד "יופי, כל הכבוד", למעשה אנחנו מרגישים בעלי הכוח לשפוט ולהרגיש עליונים מעל הילד (גם אם הכוונה חיובית לחלוטין). אך כאשר אנחנו נוזפים בילד ואף מטיחים בו "אתה ילד רע/מופרע/חצוף", אנו פוגעים בתחושת הערך שלו.

 אז מה כן עושים ?

עידוד– נעודד הילד על היכולות שלו בעת ביצוע משימה, לצורך למידת הילד על יכולותיו.
לדוגמא: דיאלוג בין הורה לילד כאשר הילד מראה להורה ציור שצייר בגן:
"איך ציירת את הציור ?"
"לקחתי צבעים וצבעתי".
"האם היו הרבה צבעים שיכולת לבחור?"
"כן".
"איך בחרת את הצבעים ? לי לפעמים קשה לבחור כשיש הרבה אפשרויות לבחירה".

"אני אוהב צבע אדום"

"וכשאתה יודע מה שאתה אוהב , האם זה מאפשר לך לבחור?"

"כן"

"אז אני מבינה שיש בך את היכולת לבחור בין הצבעים השונים צבע שאתה אוהב".

וכעת, בואו נחזור לגינה. 
כאשר היה לילד קונפליקט עם החבר, פתרון הקונפליקט יכול היה להיעשות במגוון אפשריות בחירה, אך הילד בחר באפשרות של מכות.
אילו היה מודע ליכולת שבו לבחור בין מגוון אפשרויות, ייתכן והיה פועל אחרת.

דוגמאות נוספות ליכולות שרצוי לעודד: יכולת התאפקות, דחיית סיפוקים, התמודדות במצבי תסכול, סבלנות, תכנון, אחריות, עצמאות ועוד... 

אני בחרתי ליישם את העידוד בחיי היום יום. זה לא אומר שהפסקתי להגיד "יופי", "נהדר" ו"כל הכבוד", אך רק כהתפעלות אמיתית. תחליף ל"וווואווווווו" הידוע.

האם אתם רואים את היכולות של ילדכם? האם אתם מעודדים או משבחים? האם עודדתם היום את הילדים?

הדרכת הורים

הדרכת הורים - האם כדאי לצאת לחופשה ללא הילדים?

לעולם לא אשכח את הרגע בו השארתי את בתי בת החצי שנה אצל סבתה, בעודי נוסעת לחופשה זוגית באילת. הדמעות המלוחות שלי הוסיפו כמה סנטימטרים לים המלח.


נטישה.             
טראומה.
אנוכיות.            
חוסר אחריות.
טרגדיה.
חוסר מוסריות.
חוסר אהבה.

המילים הללו הפכו להיות חלק מארוחת הבוקר שלי במלון. כנראה שבבופה הגישו סלטים, לחמים וקערה של מילים כואבות.

והאמת? הכל היה אמת.

אכן – נטשתי (ביתי נשארה לבדה בבית זר), הייתי אנוכית (כן ,חשבתי איך אני ישנה לילה שלם ושוחה בבריכה), יצרתי לבתי טראומה (כשחזרתי היא לא הסכימה להסתכל עלי), הייתי חסרת אחריות (לא תדרכתי את סבתא באיזה משחק היא אוהבת לשחק ), חוסר מוסריות (אדם מוסרי לא פוגע באחר), חוסר אהבה....

רגע, עד כאן! חוסר אהבה?! ממש לא! אני אוהבת את בתי אהבת נפש, היא חלק ממני. 
מהיום שהיא נולדה היא בליבי, בכל נשימה.
אני אוהבת אותה, נקודה.

אבל... והנה הסוד הנורא ... אני אוהבת גם את עצמי. וכשאני אוהבת את עצמי, אני אוהבת את כולם.

כשאני שמחה - בתי שמחה, כשאני אוהבת אני גם נאהבת. 
וכדי לעשות מה שאני אוהבת אני משלמת מחיר. 
הרצונות והצרכים שלי חשובים. אני חשובה. 

כשבחרתי לצאת לחופשה הייתה לי מטרה - להתאוורר, להתרענן וליהנות.  

הערכים שליוו אותי לקבלת ההחלטה היו – אהבה (לעצמי, לבן זוגי, לבתי) ,שמחה, בריאות. 

היו לכך מחיר ורווח:

הרווח - כשאני בריאה שמחה ואוהבת, המשפחה שלי ניזונה מאנרגיה חיובית המעודדת צמיחה.
המחיר - רגשות אשם. בתי נותרה מאחור כי המציאות היא שאי אפשר להשתחרר ולהתרענן עם תינוקת בת חצי שנה באילת. 

אני מכירה זוגות רבים שלא יוצאים לחופשה ללא הילדים. לבחירה הזאת יש רווח ומחיר. 
בתפיסת עולמי, זוגיות חזקה תגדל משפחה חזקה. כשההורים מפורדים הילדים נפגעים וכדי לשמר את הזוגיות ואת השפיות שלי, אני צריכה זמן לעצמי ולבן זוגי.
אני קיבלתי החלטה לא פשוטה לצאת לחופשה, אך היום לאחר עשרים שנות נישואין, כנראה שהמחיר היה משתלם.

זו היתה הבחירה שלי. ואתם? האם אתם מקדישים זמן לעצמכם? האם אתם זוכרים לבלות וליהנות בזוגיות? מה בא קודם, הזוגיות או הילד?

 הדרכת הורים בוגרת מכון אדלר חינוך ילדים 

ראיון בערוץ 2 בתוכנית  "אסיפת הורים"

רקפת דייג - מדריכת הורים,

יועצת משפחתית וזוגית,

מטפלת NLP,

מאמנת אישית בוגרת - מכון אדלר 

שיחת יעוץ טלפוני חינם !

כתובת: מבוא חבצלת 16  יהוד

טלפון : 0547417070 

  • Facebook Social Icon
  • YouTube Social  Icon