הדרכת הורים, שיטת אדלר  

 

הדרכת הורים - איך לבחור פעילות מתאימה ליום ההולדת?

הדרכת הורים

בכל שנה, כשהגשם הראשון מגיע, המחשבה הראשונה שעוברת לי בראש היא: "מסיבות יום הולדת לילדיי".

הו, האימה!!!!

בוודאי אתם חושבים - מה הקשר בין מסיבות יום הולדת ואימה?

ילדיי נולדו בחורף, כך שנבצר ממני לחגוג להם יום הולדת בגינה. הייתי צריכה לחשוב על הפעלה אשר תתקיים במקום סגור.
ואין כמו בבית! להזמין את כל ילדי הגן עם האימהות וליצן נראה לי פשוט חלום מושלם.
ההתרגשות הייתה בעיצומה: הזמנות, בחירת המפעיל, תליית הבלונים, הכנת העוגה, סידור הביתלקראת החגיגה .

ומהשלב הזה העניינים יוצאים משליטה ומתחילות הדאגות... האם הילדים יגיעו? כמה ילדים יגיעו? האם המפעיל יגיע בזמן? 
אז כולם הגיעו והמפעיל הגיע בזמן, הילדים היו חמודים והבלאגן היה נסבל .

אך "ילד יום ההולדת" לא הפסיק לבכות.

איך? מה? אחרי כל מה שעשיתי בשבילו? איפה חטאתי?

הוא בכה מהליצן. הוא בכה כשהוא לא השתתף. הוא בכה כשהילדים נגעו לו בצעצועים. הוא בכה כשהבלון התפוצץ. הוא התבייש מהאמהות. הוא לא רצה לחלק לילדים פרסים ובוודאי לא לתת להם ממתקים ועוגה.

הוא היה מוצף. 

הרצון שלי כאמא להכין לבני יום הולדת כמו לכולם, היה שלי. לא שאלתי אותו מההוא רוצה. 
ולכן בשנה לאחר מכן, התייעצתי איתו: "האם אתה רוצה לחגוג יום הולדת?", "האם עם חבר או לבד?", "האם אתה רוצה שנביא מפעיל?
", "איזה כיבוד אתה רוצה שיוגש?", "האם אתה יודע שחלק מהילדים לא יגיעו?", "האם אתה יודע שיישארו הורים ביום הולדת?", "האם אתה רוצה לתת לילדים להשתמש בצעצועים שלך?" "האם אתה ....."

כאשר הקשבתי לבני, העלנו מגוון אפשריות בחירה, בחנו את ההשלכות החיוביות והשליליות. גישרנו ביןהצרכים שלי (מפעיל לא יקר) והצרכים שלו (מפעיל שמגיע מהשמיים באווירון), תוך דיאלוג וויתור הדדי.

 לבסוף, הגענו לפיתרון מושלם.
השנה לא נחגוג יום הולדת עם ילדי הגן.

נלך לספארי, נדליק נרות בעוגת השוקולד עם הסוכריות הצבעוניות ובערב כשאבא יחזור מהעבודה הוא יקבל מתנה אחת גדולה.

אני למדתי, שכשיש בחיים בהירות ותכנון מראש, זה יוצר שקט ושמחה.

אני בוחרת לשנות דפוסי חשיבה בהורות, מה אתם בוחרים?

הדרכת הורים

 

הדרכת הורים - האם אתה הורה מלווה , שוטר או חבר ?

הדרכת הורים:

כולנו מכירים את הדף לטיול עם הספח הקטן, אשר צריך למלא ולהחזיר למורה: "האם תרצה/י להיות הורה מלווה?" 

באותו רגע אנו שוקלים את אפשרויות הבחירה שלנו:

כן – המשמעויות הן:
*הורה שיעזור לילד לסחוב את התיק שלו כשיהיה לו קשה
*הורה שמלווה את הכיתה ואחראי על כל הילדים
* הורה שמתבונן מרחוק על ילדו שלו המתמודד עם קשיי הטיול.

לא – המשמעויות הן:
*כי אני לא מעוניין בכל הבלאגן והאחריות שכרוכה בעניין
*כי אין לי כוח לראות את הילד שלי בוכה כל הזמן
*כי אני רוצה שהוא יצא לטיול ויתמודד עם הקשיים.

ואז היד רועדת, השפתיים יבשות. 
והתשובה...... תלויה בחזון שלנו להורות.

הערכים החשובים לנו:

ערך העצמאות – יעודד את הילד לעמוד בקשיים ויחזק את יכולותיו, יחנך ויאפשר לילד לשגות כהכנה לחיים. "הורה מלווה".

ערך האחריות האישית שלי – אני הורה שאחראי לכל דבר שקורה לילד לטוב ולרע, לכן אני אגיד לילד בדיוק איך לפעול וכך לא יעונה לילדי כל רע. – "הורה שוטר".

ערך הכיף והנעים – כדי שלילד יהיה כיף בחיים, ניתן לו מה שהוא רוצה . "מה רע בקצת לפנק? אם לא בא לו ללכת לגן שלא ילך, אפשר לחשוב..." -  "הורה חבר".

גם אני התנדנדתי  בין "הורה שוטר" ל "הורה חבר".

האפשרות של "הורה מלווה " – התבהרה לי כשביתי הבכורה קיבלה רישיון נהיגה והייתי צריכה להיות בתפקיד "הורה מלווה". 

"הורה מלווה" יושב ליד ילדו בזמן שהוא נוהג, חסר שליטה על המכונית. הוא אינו יכול לעשות דבר. חייו וחיי ילדו לא בשליטתו. 
הדבר היחיד שיש לו הוא לדבר. והאמינו לי -  דיברתי, צעקתי ובעיקר התפללתי שאגיע בשלום הביתה.

המצב הזה חייב אותי לסמוך על ביתי בנהיגה אך החוויה הזאת אפשרה לי לראות זווית חדשה בהורות.
אני בוחרת להיות "הורה מלווה" - הורה המשוחח עם הילדים, מתייעץ, משתף, סומך על היכולות שלהם ומציב גבולות ברורים (הרי גם בכביש יש תמרורים...)
להיות הורה מלווה, מכבד אותי ואת הילד. מאפשר דיאלוג בין שווה ערך, אך לא שווה תפקיד.

מדי פעם קופץ לו "ההורה שוטר" . הרי גם  בכביש, השוטר עוצר אותנו לפני שאנחנו עושים עבירה כדי לשמור על חיינו. ומדי פעם אני גם "הורה חבר " וזה נעים וכיף לי. מתפנקת עם הילד בבוקר במיטה ושולחת אותו עם פתק למורה :" בני איחר לבית הספר מאחר ו....."

 אך אני תמיד הורה. זה לתמיד.

אז איזה הורים אתם בוחרים להיות? 
האם הסכמתם לצאת לטיול? כאיזה הורה - מלווה , שוטר או חבר?

הדרכת הורים