" אמא אבל למה אני הוא לא עושה כלום?!"
בכל פעם כשאנחנו מסיימים את ארוחת הערב וצריך להוריד את הכלים מהשולחן
תמיד אחד הילדים מתלונן שהוא עושה אך האחר לא
בכל פעם אני צריכה לבחור בין המשפטים הבאים "אז אל תעשה אני אעשה" או "אם לא תעשה אז…"
כדי לדעת באיזה גישה לבחור
אני מבררת עם עצמי מה המטרה שלי בהורות, כדי שהילדים ייקחו חלק במטלות הבית
מטלות הבית – הורדת כלים מהשולחן, סידור החדר, קיפול כביסה, לטאטא, להוציא כביסה מהמכונה,
להדיח כלים ועוד…
כשאני חושבת עם עצמי, האם כדאי לי לשמוע את ה "קיטורים" בביצוע המשימה או לעשות אותה בעצמי?
הדרך הקלה, היא לא לתת לילד מטלות ביתיות אך כאשר אני מבררת לעצמי מהם הערכים החשובים לי בביצוע מטלות הבית התמונה מתבהרת
ערך ההתחשבות באחר, ערך ההדדיות, ערך הכבוד, התרומה למשפחה, חיזוק תחושת השייכות במשפחה
כאשר הילד מבצע מטלות בבית ,הוא מרגיש חלק מהמשפחה בכך שגם הוא תורם את חלקו בתא המשפחתי המשפחה צריכה את עזרתו יש לו את היכולת למלא משימות חשובות למשפחה
מטלות הן חלק מהחובות אשר יש לבצע בבית
הבית שייך לכל המשפחה ולכן ישנה חלוקת תפקידים במשפחה גם הילדים לוקחים חלק מהחובות
מאחר והם נהנים גם מהזכויות
ילד שלוקח חלק ותורם את שלו תורם בעיקר לעצמו
אם נסתכל לטווח הארוך הרי התחשבות באחר הינה חשובה לכל מערכת יחסים בריאה
הילד אשר רואה את עצמו כמשהו שרק צריך לקבל לא יבין מדוע הוא צריך לתרום לאחר
הוא יתקשה להתגייס לצבא, לנהל חיי זוגיות ולדאוג לפרנסתו – התמודדות עם קשיים
ולכן, כדי שהילדים ייקחו חלק מהמשימות הביתיות יש לנהל דיאלוג של שיתוף, התייעצות ובקשת עזרה
כל ילד יבחר במשימה בה מעוניין לקחת חלק מתוך בחירתו, הוא מחויב לבצע את המשימה גם שזה "לא כייף"
תפקידנו ההורים להיות עקביים וברורים לגבי ביצוע המשימות
במידה ונוותר המחיר עבור הילד יהיה גבוה
יש לנו הזכות לבקש מילדנו עזרה
מתוך כך שהילדים יכולים ומסוגלים לעזור לנו ההורים בכל מיני דרכים
ערך הכיף, הוא ערך חדש בחברה שלנו ילדים נמנעים מלעשות פעולות שהן לא "כיף " .
המשפט שמתלווה אליו הוא "אני לא חייב" "את לא תחליטי עלי" וכו'
אני בחרתי לא לוותר על שיתוף הילדים בלקיחת חלק במטלות הבית
מה אתם בוחרים?
הדרכת הורים, בוגרת מכון אדלר
חינוך ילדים
